top of page
  • תמונת הסופר/תהרב נתנאל יוסיפון שליט"א

לקום כמו פנתר!

הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי

וישיבת ההסדר

"אורות נתניה"


לפני כ- 500 שנה, התחולל קרב מרג' דאבק, ששינה את פני ההיסטוריה במזרח התיכון כולו, והביא ל – 400 שנות שלטון טורקי - עותמאני בארץ ישראל.

באותם שנים, הייתה הסולטנות הממלוכית, האימפריה החזקה ששלטה בכל האיזור, אך מולה התייצבה האימפריה העותמאנית העולה. הממלוכים היו בעלי תפיסה צבאית שמרנית, ולכן סירבו להשתמש בנשק חם, והעדיפו להתבסס על פרשים וירי קשתים. לעומתם, העותמאנים דגלו בחדשנות צבאית, והשתמשו בסוללת תותחים, וברובים.

במרג' דאבק, נפגשו שני הצבאות לקרב מכריע. הממלוכים הסתערו קדימה באומץ רב, ובשלב מסוים אף גברו על העותמאנים, אך אז ירו עליהם העותמאנים בתותחים. הפגזים לא גרמו באופן ישיר לאבידות רבות, אך רעם התותחים והפגזים הבהיל את הסוסים, והחלה מהומה ומנוסה עצומה במחנה הממלוכי, שהובילה לתבוסה מוחצת, בה נהרגו הסולטאן הממלוכי ורוב הצמרת הצבאית, ולכיבוש האיזור כולו בידי העותמאנים.

קרב זה מהווה דוגמה מובהקת לניצחונה של עדיפות טכנולוגית על פני שיטות לחימה מיושנות. ובעבודת ה', עלינו ללמוד ממנו, שלעיתים אסור להתחפר ולדרוך במקום, אלא עלינו לקחת אחריות על החיים, ליזום וללכת קדימה. 

למעשה, יש בנושא זה, שתי גישות לחיים. יש מי שמעדיף תמיד לדרוך במקום, וגם כאשר הוא מתקדם, הוא 'נגרר' לכך מתוך הכרח. אך זה לא יעזור לו, הוא לא יצליח לברוח והחיים יכריחו אותו להתקדם, וכך מצאנו במשנה (אבות ד, כב) "ואל יבטיחך יצרך, שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

לעומת זאת, אפשר גם לחיות בדרך אחרת, ליטול אחריות על החיים, ולהתקדם בהם מתוך בחירה ושמחה, וכך להביא בשורה וטוב לעולם. 

(בחיים זה פוגש אותנו, כשצריך ללכת לישון וכשצריך לקום בבוקר. אנשי ה'על כרחך', נמרחים בלילה וממשיכים להיות ערים, עד ש'אין ברירה' והולכים לישון. 

משמע – לא כיף לישון.

והנה, הפלא ופלא. בבוקר, אותם אנשים, מכבים את השעון מעורר, ומנסים למשוך 'עוד רגע', ו'עוד דקה' של שינה...

'על כרחך' אתה ישן, ו'על כרחך' אתה מתעורר!

אפשר אחרת – לבחור, ולחיות בשמחה וטוב. לישון כשצריך, ולקום כשצריך עם חיוך על השפתיים. שנזכה...).

למעשה, זו אחת הזוויות להבנת חטא המרגלים. המרגלים העדיפו להתחפר בקיים, להישאר במדבר, ולברוח מהבשורה הגדולה של ארץ ישראל. לעומתם, משה ואהרון, יהושע וכלב, היו מחוייבים לצו ה' להתקדם לשלב הבא של ארצנו הקדושה.

עניין זה מתרץ גם סתירה בין פרשת שלח לפרשת דברים. בפרשת שלח, מתחילה פרשת המרגלים, בציווי ה' למשה – "שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען...". משמע – הכל התחיל ביוזמתו של ה'.

לעומת זאת, בפרשת דברים, מספר משה, שהיוזמה התחילה מעם ישראל – "ותקרבון אלי כולכם, ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו...", הכיצד?

אכן, כפי שנרמז גם בפרשתנו, היוזמה החלה מישראל וממשה, כפי שמבאר רש"י על המילים, "שלח לך", "לך – לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה - שלח", היוזמה לא החלה מה', אלא מבקשת בני ישראל, שבעקבותיה נמלך משה בה'. 

ובכל זאת, התורה בפרשתנו מציגה זאת בעיקר כיוזמת ה', שבני ישראל נסחפו אליה, כי בסופו של דבר, בני ישראל לא רצו לעלות לארץ, והדבר הוכיח שהם בורחים מהתקדמות ומבשורה.

 ארץ ישראל היא ארץ הבחירה. ארץ ישראל היא ארץ הבשורה. עם ישראל נולד בצו ה' אל אברהם אבינו "לך לך... אל הארץ אשר אראך". לארץ ישראל זוכה מי שהוא כל החיים בבחינת 'הולך'.

המרגלים העדיפו 'לעמוד', ולחיות חיים של 'על כרחך'. חיים עלובים, של מי שכל החיים חי בהכרח ובכפייה. מולם, מציבים אברהם אבינו ומשה רבינו, חיים טובים ושמחים של מי שמבין שה' קורא לנו לבחור בחיים, לשמוח בהם, ותמיד להיות 'מוסיף והולך'!

Comments


העלאות אחרונות
תגיות
bottom of page