ניצלה מהטבח בזכות ספר הזוהר
הרב נתנאל יוסיפון
ראש הגרעין החינוכי
וישיבת ההסדר
"אורות נתניה"
לאחרונה, התפרסם סיפור מופלא על אישה שניצלה מהטבח בשמחת תורה בזכות ספר הזוהר. בסרטונים, היא לבושה כאישה שאינה שומרת תורה ומצוות, והיא מספרת שכשהחלה חדירת המחבלים, היא לקחה את ספר הזוהר שהיה בביתה, והסתתרה בארון.
היא התרכזה כל העת בתפילה לה' ובאותיות הספר הקדוש, וחשה שאור גדול בא מתוך הספר וסוכך ומגן עליה. ואכן מחבלים חדרו לביתה, כדורים שרקו סביב הארון שבו היא הסתתרה, ובתי שכניה נפרצו ונהרסו, אך היא עצמה ניצלה, כשהיא חשה מוגנת ושמורה ביד ה'.
סיפור זה מתחבר לסיפור המסופר על רבי ברוך מקאמינקא, ששלח שוורים לדרך, וחשש שהשוורים יפלו בידי שודדים, כפי שקרה לכמה סוחרים. שלח את גיסו רבי יוסף מקאמינקא אל הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לו הבעש"ט: "למה לא אמרו לי בעת ששלחו את השוורים, והייתי משגיח עליהם?"
אחר כך, פתח הבעש"ט את ספר הזוהר הקדוש, עיין בו ואמר: "אני רואה את השוורים, שלא גזלו אותם".
התפלא רבי יוסף ושאל את הבעש"ט: "האם העניין הזה כתוב בזוהר הקדוש?"
השיב לו הבעש"ט: 'הרי מצאנו (חגיגה יב), שאור שברא בו הקב"ה את העולם, האור של היום הראשון לבריאה, היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, והאדם היה יכול לראות בו. וכיוון שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור זה, גנזו בתורה.
ומה שאמרו בגמרא, שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, הכוונה לצדיקים שעתידים לבוא בעולם. וכל מי שזוכה למצוא בתורה את האור הגנוז, מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו...' (בעש"ט פרשת בראשית אות כג).
אנשים רבים מבינים מסיפור זה, שהאור הגנוז נמצא רק בתורה, אך אם נתבונן כאן לעומק נגלה שהאור מצוי בכל העולם, אולם רק מי שלומד תורה ומתחבר לאור הפנימי שבה, זוכה לגלות דרכה שכל העולם מלא באור וטוב.
ואכן, יהודי עם מבט של תורה, יודע שכל דבר בעולם מגלה את אור ה' בעולם, וגם אם מאורעות מסויימים נראים בחוץ כרעים וקשים, הרי כיוון שמי שמנהל את העולם הוא ה' הטוב והמיטיב, הרי הכל בא לגלות אור גדול. ואמנם אור זה הוא לעיתים גנוז ומוחבא, אך באמת הוא קיים, וכשאנו מתחברים לפנימיותה של תורה אנו חיים גם את האור הפנימי שבמאורעות העולם.
ומצאנו בספרים הקדושים, שחנוכה הוא הזמן בשנה שבו אנו מגלים שכל העולם גונז בחובו אור. וכך אמר הרוקח (מובא בבני יששכר לחנוכה ועוד): בחנוכה אנו מדליקים בכל שמונת הימים ביחד, ל"ו - 36 נרות של מצווה (בלי השמש), כנגד ל"ו שעות שהאיר האור הגנוז לאדם הראשון, כי כתוב במדרש (בראשית רבה יא, ב) ובירושלמי שאמנם כשנבראו המאורות נגנז האור, אך ביום שישי לרגל בריאת האדם האיר האור בעולם, ובליל שבת וביומו המשיך להאיר האור, ורק במוצאי שבת נגנז.
חנוכה הם הימים החשוכים בשנה, והנה יוצא אדם לפתח ביתו הרגיל, המצוי לעיתים בקצווי תבל, ומאיר לעוברים ושבים בשוק, השקועים בעסקי החולין הרגילים, את אור החנוכה. בכך הוא מביא לרגע קט את האור של בית המקדש אל המקומות החשוכים ביותר.
ובזה אנו מכריזים ואומרים, דעו לכם אין מקום חשוך, האור הזה מלמד את כולנו שבכל מקום גנוז אור ה', ורק צריך לגלות אותו החוצה. הנה, אני היהודי הפשוט עומד בפתח ביתי הרגיל ואש רגילה בידי, ולרגע קט דומה אני לכהן העומד בבית המקדש ומעלה את אור המנורה. הקדושה הגדולה הזו, המופיעה באופן גלוי במקדש, מצוייה היא באופן סמוי בכל מקום.
משל למה הדבר דומה? להר געש!
נדמיין לעצמנו קבוצת אנשים הצופה מרחוק בהתפרצות הר געש. הבורים שביניהם אומרים לעצמם, הנה הר שבו יש אש ולבה רותחת, אך זה מייחד רק את ההר הזה, בשאר העולם אין אש ולבה. אולם, המלומדים שביניהם יודעים, שבמעמקי העולם, מתחת לקליפה הקשה של כדור הארץ, יש את 'המגמה', לבה רותחת, המבעבעת כל הזמן, ומחפש נקודת מוצא להתפרץ החוצה. כאש מצטבר כוח אדיר של גזים ואש, היא מתפרצת בעוצמה דרך הסדקים שקליפת העולם, המצויים בהרי הגעש.
נמצא, שבאופן גלוי האש מתגלית בהר הגעש, אך הדבר מלמד שבאופן שמוי היא מצוייה בכל העולם. וכך גילוי השכינה של אור ה' בעולם, מתגלה באופן גלוי במקדש, אך בחנוכה אנו מפיצים אותו בעולם כולו, ומגלים שכל העולם מלא באור וטוב!
חנוכה שמח!
