כמה לך בשרי בחנות הפירות והירקות!
הרב נתנאל יוסיפון
ראש הגרעין החינוכי
וישיבת ההסדר
"אורות נתניה"
מסופר במדרש: "כשעלה רבי חנינא הגדול מבבל, בקש לידע אם נכנס לארץ ישראל, והיה שוקל אבנים, כל זמן שהיו קלות אמר עדיין לא נכנסתי לארץ ישראל, כיון שמצאן כבידות, אמר אין אלו אלא אבני ארץ ישראל, והיה מנשקן, וקרא עליהן את הפסוק הזה: כי רצו עבדיך את אבניה" (תוספות כתובות קיב, א בשם מדרש תנחומא).
העובדה שיש הבדל פיזי בין אבני הארץ לאבני חוץ לארץ, באה לבטא את האמירה שהמפגש עם ה' מתרחש בארץ גם ברמה הגשמית המוחשית. הארץ היא קודם כל אדמת קודש, בה אפילו האדמה – הדומם הנמוך ביותר, שכולם דורכים עליו – קדושה. וכדי להמחיש זאת, יש אמירות בחז"ל, שלאדמת ארץ ישראל יש מאפיינים פיזיים שונים מאדמת חוץ לארץ.
ואכן היו מגדולי ישראל שהבינו את קדושת ארץ ישראל כפשוטה, שהיא טבועה ב'חפצא' של כל אבן וכל גרגיר חול. וכך מסופר על הסבא מסלבודקא, מגדולי תנועת המוסר, שבזמן ששכב בחודשיו האחרונים על ערש דווי בירושלים, והצטער על כך שלעיתים לא היה בכוחו לעסוק בתורה, ניחם עצמו בכך שהוא שואף לקרבו את אווירה של ירושלים, שכל נשימה ונשימה בה היא בקדושה. ועל רבי אליהו לופיאן מסופר שבתחילת בואו לארץ ישראל, כשהיה צריך לירוק, היה יורק לתוך מטפחת ולא על האדמה, כי לא רצה לירוק על אדמת הארץ הקדושה (שו"ת עטרת פז, ח"א, כרך ג, אבן העזר, הערה יב בהקדמה).
בעת ששהה דוד במדבר יהודה, בארץ ציה ועיף בלי מים, הוא זעק ממעמקי לבבו: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי" (תהילים סב). זעקה זו תמוהה היא עד מאוד – הנפש צמאה לאלוקים, אך הבשר כמה הוא לאוכל ומים, הכיצד ממיר דוד את צמאון הבשר למים לכמיהה עד כלות לאלוקים?
יש כאן אמירה עמוקה מאוד, אכן גם בגוף ובבשר יש ניצוץ אלוקי, ואף הוא כמה ומשתוקק להיפגש עם מקורו האלוקי.
הכמיהה לאלוקים היא תאוות בשרים ממש!
בגלות, עת הֵשַׁלְנוּ מעלינו מבחינות רבות את המימוש המעשי והחומרי של תורתנו, והפכנו להיות אומה הפורחת באוויר, ללא אדמה ומצוות הארץ, פגשנו את ה' רק בנשמה ובנפש. אולם, השיבה לארץ היא גם השיבה לבשר, שיבת המפגש עם ה' בכל רבדי החיים.
לאור זאת, דומה, שעד שנשוב למקדש ונאכל מבשר הקרבנות, הביטוי העמוק ביותר לכמיהת הבשר לה' – מצוי בפירות הארץ. כשיהודי משתוקק לטעמו הערב של הפרי, אוכל אותו, מתענג על מתיקותו, הוא חש בפיו ובבשרו את המפגש עם ה' המתגלה בקדושתו של הפרי.
כך למעשה, כיום, אכילת פירות הארץ מתוך כוונת הלב למפגש עם ה', היא היכולת לגלות את ה' ברובד הבשר, רובד נוסף ו'תחתון' יותר בעולם, וכך אנו מממשים באופן שלם יותר את תכלית בריאתנו בעולם, "וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות, עליונים ותחתונים, להיות לו יתברך דירה בתחתונים" (תניא, פרק לג).
בימים אלה, יצא חוק חדש המחייב את רשתות השיווק לסמן בחנויות את מקורו של כל פרי וירק. כעת, אפשר בקלות להשתדל לרכוש דווקא מפירות ארצנו הקדושה, ולקדש את גופינו ונפשנו. (וכמובן, לחזק בכך גם את החקלאים השומרים במסירות על גבולות ארצנו).
ט"ו בשבט שיחול בשבוע הקרוב הוא היום שקבעו גדולי ישראל להתעורר לעניין זה, הבה נתחזק ב'כמה לך בשרי', ונזכה בקרוב לאכול מבשר הקודשים בבית המקדש!
