פרשת ויצא - "האדם מתכנן ואלוקים צוחק"

הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי וישיבת אורות נתניה

לעילוי נשמת סבתי בלה בת חנה ז"ל, ניצולת שואה, שמשפט זה היה שגור על לשונה.

שנת תרע"ו (1916). מלחמת העולם הראשונה בעיצומה.

במשרד ההגנה הבריטי מתקיים דיון מכריע בשאלה: האם להקצות כוח צבאי גדול לכיבוש ארץ ישראל על חשבון החזיתות האחרות.

בריגדיר הארי ג'יימס, קצין צעיר ושאפתן, דוחף בכל כוחו בעד הכיבוש. 'אנחנו חייבים לכבוש את ארץ הקודש, ארץ היהודים', הוא טוען בלהט, 'כל העולם היהודי יהיה בעדנו, ויתרום לנו את כספו'.

'מה קרה לך'? תמה חבירו בקול, 'מתי הפכת לאוהב יהודים'?

'אל תדאג', מגיב הארי בנימה אנטישמית, 'אני אוהב את כספם של היהודים. ובנוסף, נפיק מהארץ הזו את מלוא התועלת, מאז ומעולם היא הייתה ציר הסחורות המרכזי של המזרח התיכון.

היהודים וארצם יהיו בשבילנו תרנגולת המטילה ביצי זהב', צחק בשחצנות...

_____________

שנת תרפ' (1920). המדינות המנצחות מתאספות לועידת 'סן רמו', להחליט בשאלה למי יוענקו הארצות הכבושות.

מיסטר הארי ג'יימס, הספיק לפשוט את מדיו, וכעת הוא דיפלומט בכיר במשלחת הבריטית לוועידה. חברי המשלחת מחפשים טיעון משכנע, שיגרום ל'חבר הלאומים' למסור לידי האימפריה הבריטית את השליטה בארץ ישראל.

שוב הארי ג'יימס שולף את הקלף המנצח. 'נגיד לכולם, שאנו נקים שם 'בית לאומי' לעם היהודי, וכך נפתור את הבעיה היהודית בעולם כולו. שווה לנו לזרוק ליהודים כמה עצמות, ולהרוויח בזכותם אימפריה חזקה ומשגשגת. כשמנדט כבר יהיה בידינו, נוכל בהמשך לצמצם את העלייה ולשחק בשטח כרצוננו'.

___________

שנת תרצ"ה (1935). לאחר קריירה פוליטית מוצלחת, סר הארי ג'יימס הוא כעת מראשי משרד המושבות הבריטי.

במשרד מתקיים דיון לגבי היקף המשאבים שיושקעו בארץ ישראל. סר הארי דוחף להחלטה על הגדלת ההשקעות. הוא משכנע את חביריו להקים שדה תעופה בלוד, מחנה צבאי ענק בצריפין, לסלול רשת כבישים ומסילות ברזל ועוד.

'אל תדאגו', הוא מחייך לחביריו, 'אני עדיין מתעב יהודים, אבל על כל לירה שנשקיע בארץ הזו, נרוויח הרבה יותר. הרי אנו נשלוט בארץ הזאת עוד שנים רבות, וכשנפתח את התשתיות, נפיק ממנה רווחים רבים'.

____________

שנת תשט"ו (1955). לורד הארי ג'יימס הוא כבר לורד קשיש בבית הלורדים הבריטי. יחד עם משלחת לורדים הוא נוחת בשדה התעופה של מדינת ישראל הצעירה.

מדריך תיירים חביב מקבל את פניהם. המדריך מספר להם על האתרים באזור לוד - שדה התעופה, המחנה הצבאי, מרכז הרכבות.

'אתם יודעים', מסיים המדריך, 'הבריטים פיתחו את ארצנו, בנו כאן תשתיות עצומות, שמדינת ישראל הצעירה לא הייתה מסוגלת להקים גם בעוד 10 שנים. שלטתם בארצנו רק 30 שנה, אך תרמתם תרומה מכרעת להתיישבות העם היהודי בארצו...'

התקף לב פתאומי, לופת את ליבו של הארי...

____________

בפרשתנו אנו קוראים על ה'טריקים' הרבים שעולל לבן ליעקב. סביר להניח, שככל הרמאים, גם לבן היה בטוח שהוא חכם גדול, ומרוויח מכל שקריו.

יתר על כן, חז"ל (פסחים קטז.) הנחו אותנו, שבליל הסדר עלינו לספר על הצלתנו מידי לבן, "ארמי אובד אבי", וכפי שדורשים בהגדה של פסח, ש"פרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל".

הנקודה שבה לבן ביקש לעקור את הכל היא אמירתו – "הבנות בנותי, והבנים בני... וכל אשר אתה רואה לי הוא". באמירה זו, הוא ניסה להפוך את משפחת יעקב כולה לענף של החמולה הארמית, וכך לעקור חלילה את עם ישראל מהשורש.

לכאורה, הנחייה זו של חז"ל היא תמוהה מאוד – וכי מעשיו של לבן חמורים משל עשיו או פרעה, שעלינו לציינם במיוחד? הרי עשיו, פרעה ושאר אויבי ישראל רצו ממש להורגנו, ואילו לבן אמר בסך הכל משפט אחד?

אלא, שכאן חז"ל מלמדים אותנו נקודה יסודית מאוד. יש, כביכול, שני סוגים של רוע. יש מצב שבו הרע נלחם בטוב. במצב כזה הרע הוא חלקי, כיוון שיש רע ויש טוב. זהו הרוע של עשיו ופרעה שנלחמו בישראל.

לעומת זאת, יש מצב שבו הרע מנסה להיות מוחלט. הוא מנסה לקחת את הטוב, להשתלט עליו ולרתום את כוחותיו של הטוב לשירות הרע. למעשה, כך פועל יצר הרע, המפתה את האדם לחטוא, ובכך הוא גורם לאדם לקחת את כוחותיו הטובים, שנתנו לו בידי ה' כדי לעבוד את ה', ולהפנות אותם לעבירות ולרוע המנוגד לה'.

הרי העולם נברא בידי ה', וככזה הוא מכוון לגלות את דבר ה' בעולם. אולם, הרשע העולמי בטוח שהוא יכוון את כל העולם לכיוון שלו. הוא טועה לחשוב, שבעזרת השקר, הוא יבלע את כל הטוב, והטוב ישרת אותו.

כך נהג לבן, שהיה בטוח שמשפחת יעקב תשאר לעד חלק מהחמולה שלו, ותשרת אותו, וזו הכוונה ש'ביקש לעקור את הכל'. בזמנו, זו הייתה מחשבה הגיונית מאוד. הרי באותם ימים, משפחות היו משתייכות לחמולה גדולה. יצחק ורבקה גידלו את ילדיהם כחלק מהחמולה של אברהם, והמשיכו את הקו הרוחני של אברהם. לעומתם, יעקב ונשותיו גידלו את ילדיהם בחיק החמולה של לבן, ולכן סביר להניח שהם ישתייכו לחמולה הארמית.

לפיכך, השיא לבן ליעקב גם את לאה וגם את רחל, כי ממילא הן וילדיהן ישארו תחת כנפיו, ועל הדרך הוא גם יסחט את כוחותיו וכישרונותיו של יעקב עד תום לטובתו. מבחינתו, יעקב יכול להרוויח חלק מהרכוש, כי ממילא כל רכושו יהיה חלק מהאימפריה הכלכלית של לבן.

אולם, סוף הטוב לנצח, ובסוף מתברר שהרע אפילו העצים את הטוב. דווקא מעשיו של לבן הובילו להיפוך המגמה. לבן, שמכר את בנותיו, השניא עצמו עליהם, והם העדיפו לנטוש אותו וללכת עם יעקב לארץ ישראל, "הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו".

וכך בנותיו של לבן עזבוהו והלכו לארץ ישראל. נכדיו של לבן עזבוהו והלכו לארץ ישראל. עדרו של לבן שימש כתשתית לעדרו של יעקב, וכל העושר הזה הלך לארץ ישראל.

ואילו לבן סופו ששב למקומו, וכדברי חז"ל שהפסיד בסוף את כל רכושו, וחזר להיות עני כמקודם.

ויהי רצון, שנזכה לראות בעינינו את הטוב גובר על הרע, והרע עצמו ישרת אותנו בדרך לגאולה השלימה!