וראה בטוב ירושלים!

סיפר הרב זאב גולד – כשהיו באים לראי"ה קוק (שיום ההילולא של ב- ג' אלול) אורחים מחוץ לארץ לבקש שיברכם בברכת כהן, היה נוהג לברכם בדברי הכתוב – "יברכך ה' מציון". ומה היא הברכה מציון? המשך הפסוק – "וראה בטוב ירושלים"! שתזכו לראות את הטוב אשר בירושלים, כי לא כל אדם זוכה לראות רק את הטוב הגנוז בעיר הקודש. ברכה זו אופיינית היא לרב קוק, שהיה רואה תמיד בטוב ארצנו הקדושה. ומתוך אותה מידה מיוחדת של ראיית טוב ירושלים היה רואה תמיד גם בטובם של ישראל. ואף את מתנגדיו החריפים אהב ביותר, וכך סיפר ר' ברוך דובדבני: פעם, כשחזרנו מברית מילה בעיר העתיקה, ליווינו את הרב חבורה של עשרות תלמידים. בדרך, קומץ קנאים התנפלו עלינו ושפכו על הרב מי שופכין. הרב התלכלך כולו, והרוחות סערו. בהגיעו לביתו, סרו אליו אנשים חשובים, והביעו את סלידתם מהמעשה הנורא והמביש. בין המבקרים היה גם היועץ המשפטי של ממשלת המנדט הבריטי, מר נורמן בנטויטש. היועץ הציע לרב שיגיש תביעה כנגד הפוגעים, והוא ידאג לגרשם מהארץ. השיבו הרב: "אין לי עסק עם משפטים, וחרף המעשה שעשו עימדי, אני אוהבם, אף מוכן אני לנשקם מרוב אהבה. אני כולי בוער באהבת כל איש מישראל". וכל הדברים הללו נאמרו שעה קלה אחרי המעשה המכוער הזה. (הסיפורים מהספר – מלאכים כבני אדם). ובאמת, דרכו זו של הרב היא דרך גדולה בעבודת ה' המתאימה לדורנו. הרב לא היה תמים. במקומות רבים אפשר לראות, שידע לעומק את כל המומים המתלווים לתהליך שיבת ציון. ולעיתים, כשהיה צריך להתריע ולתקן בעיה מסוימת, היה יוצא בכרוזים חריפים בעניין. והוא עצמו אמר – "אהבתנו לאומה לא תסמא את עינינו מלראות מומיה". אך דווקא ביודעו את המעלות והמגרעות, בחר להתמקד בחיוב, וידע שכשמתמקדים חיוב אז הצד החיובי הולך וגובר. כך אפשר לדרוש את תחילת פרשת ראה – "ראה אנוכי נותן לפניכם...ברכה וקללה. את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם...". כשקיבלנו תורה בהר סיני, מחוץ לארץ, קיבלנו אותה על הר אחד. אולם, כשנכנסים אנו לארץ ישראל, הרי מצווים אנו כבר ביום הראשון לכניסתנו, לקבל תורה מחדש במעמד הברכה והקללה על שני הרים - גריזים ועיבל. בארץ ישראל, התורה יורדת והופכת לחיים מציאותיים. המציאות אינה שלימה, ותמיד יהיו מעורבים בה ברכה וקללה, לכן בארץ ישראל התורה מתקבלת על שני הרים. וליתר דיוק – התורה לא מתקבלת, איננו פסיביים, אנו מקבלים ופועלים לקבל תורה שמבטאת את מציאות הברכה והקללה בעולם. בארץ ישראל תמיד תהיה את ברכת החיבור לשמיעת התורה, אך זו תלווה בקללה המצויה באי שמיעת התורה. עלינו, עם ישראל, מוטל להיות – "את הברכה". להדגיש את החיוב, לשמוע לדבר ה', ואז החיוב יגבר ועליו נאמר – "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים" (דברים ל, יט). הרב חי והורה לדורות אחריו, שבשיבת ציון עלינו לראות בטוב ירושלים, להגביר את טוב ירושלים, ובזכות זאת לזכות לטוב ירושלים!