לזרוק את ה'היגיון הבריא'

השבת נקרא בפרשת שלח על עשרת המרגלים – האנשים הנורמליים ו'הרציונלים', שבחנו בשכלם ובתבונתם את האפשרות הריאלית לכבוש את ארץ ישראל, והסיקו את המסקנה המתבקשת על פי השכל – "אפס כי עז העם", אין סיכוי! אכן, צודקים המרגלים לפי השכל, אך החיבור של עם ישראל לארץ ישראל הוא חיבור אלוקי למעלה מטעם ודעת, ולכן ישובו ויהדהדו השבת בעוז דברי יהושע וכלב - "טובה הארץ מאד מאד... אם חפץ בנו ה'... ונתנה לנו... וה' איתנו אל תיראום". העם היושב בארץ חזק מאד, ובדרך הטבע אי אפשר לנצחו, אך בדבר ה' אפשר גם אפשר. השבת חלה ביום יט' בסיוון, וגם בכל שנה בדרך כלל פרשת שלח נקראת סמוך ל- יט' סיוון. מעניין שיום זה הוא יום הסתלקותם של שניים מגדולי ישראל, המזוהים מאד עם הדברים הללו של יהושע וכלב. הראשון שהם הוא הרב שמואל מוהוליבר, שהיה מראשוני הפועלים ודוחפים לשיבת ציון של ימינו. וכך מסופר על הרב מוהוליבר (על פי 'ההד', תמוז – אב תרצ"ז) – בזמן השלטון התורכי בארץ, בעת שהיישוב היהודי בארץ היה ממש בחיתוליו, סגרה ממשלת תורכיה את שערי הארץ בפני היהודים, והיו שחשבו שסגירה זו היא לנצח. באותו זמן, הציע הברון הירש ליישב יהודים רבים בארגנטינה, והיה מוכן להשקיע בכך את כל הונו סך מאות מיליוני פרנקים. התאספו אז לוועידה בוורשה, שארית הפליטה של חובבי ארץ ישראל. לוועידה הגיע שליח מיוחד של הברון הירש, שנאם במשך שעתיים וחצי נאום מלא היגיון בריא, שבו ניסה לשכנע את הנאספים להצטרף לתוכנית ליישוב יהודים בארגנטינה, ועוד בצירוף צ'ק של מיליונים. כשגמר לדבר, זה היה ב- 12 בלילה. קם הזקן שבחבורה, הרב שמואל מוהוליבר ואמר לו: 'אתה צודק מאד... אבל אנו אין אנו רוצים בכך, אנו הולכים לארץ ישראל'. ובזה נסתיימה האסיפה. לרב מוהוליבר לא היה 'הגיון בריא' ולא צ'קים, אבל היה לו את דבר ה'... עברו שנים, המציאות הוכיחה שהרב מוהוליבר צדק, וה' משיב את עמו ישראל לארץ ישראל, וביום פטירתו של הרב מוהוליבר נפטר גם הרב שאול ישראלי זצ"ל. הרב ישראלי – דיין, פוסק וראש ישיבת מרכז הרב, היה מהראשונים שביררו לעומק את הלכות מצוות התלויות בארץ, ועליהם חיבר את ספרו הגדול – 'ארץ חמדה'. הרב ישראלי היה גם הראשון ברבני המושבים (רב כפר הרא"ה), ובכך התווה דרך ליצירת מודל של התיישבות חקלאית בארץ ישראל על אדני התורה, התיישבות המראה שארץ ישראל היא ארץ ה'. יהיה רצון, שזכות שני גדולי ישראל אלה, ממשיכי דרכם של שני המרגלים נאמני הארץ הקדומים – יהושע וכלב, תעמוד לכולנו לזכות ליום בו "חפץ בנו ה', והביא אותנו אל הארץ הזאת, ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש".