• הרב נתנאל יוסיפון שליט"א

פסל בחנות 'קבלית'!

הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי

וישבת ההסדר

"אורות נתניה"

סיפר לי חבר, שיהודי אחד ביקר פעם בעיר הקודש צפת, 'עיר המקובלים', ת"ו. במהלך הסיור הוא גילה שיש בעיר חנות מיוחדת מאוד, חנות למוצרי 'קבלה'. נכנס האיש לחנות המסתורית, וראה בתוכה מוצרים שונים ומשונים הקשורים בדרכים שונות לענייני תורת הנסתר.

והנה, למרבה הפתעתו, על אחד המדפים היה מונח מוצר משונה מאוד, פסלון קטן של אדם זקן. הוא פנה למוכר ושאלו – מה פשר הפסלון הזה?

למרבה הפלצות, ענה לו המוכר: זהו ה'עתיק' (מושג עמוק מאוד בתורת הנסתר, הרומז לפסוק בדניאל (ז, ט) עַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב...". כביכול, אחת ההתגלויות של השכינה, עליה אומר רש"י בפרשתנו, שבהר סיני נגלה הקב"ה לעם ישראל, "כזקן מלא רחמים").

המבקר הנדהם, הבין מיד שיצרני הפסלון הגשימו לא עלינו את ה', ועברו על הדברה השנייה- "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".

זהו מקרה קיצוני ונדיר של הגשמת מושג רוחני עמוק, ועבירה על הדברה השנייה. אך באמת עלינו לדעת, שעל אף שכבר דורות רבים, עבודת האלילים נעלמה מעם ישראל, וכביכול הדברה השנייה פחות רלוונטית לימינו, עדיין סיגים רוחניים דקים ועדינים מספיחי אותה עבודה האלילים מצויים בינינו, ועלינו לשקוד על נפשנו ולזקקם.

בסיגים אלו, כוונתי, לנטייה הטבעית של האדם לפגוש בצורה גשמית את ה'. האדם הוא יצור גשמי, ולכן קל לו יותר לפגוש משהו גשמי שימחיש לו את ה'. אין הוא מדמה, חלילה, שהפסל ברא את העולם, שהרי זו מחשבה טבעית מאוד. אך הוא נוטה לחפש משהו גשמי שימחיש לו את ה' או את אחת מהתגלויותיו.

בימי התנ"ך, מצאנו שגדעון עשה אפוד משלל מדיין, כסמל להודאה לה' על הניצחון הגדול ותשועת ישראל, אך העם הפך אותו לעבודה זרה. כך גם נחש הנחושת שעשה משה, שבא לגרום לעם להרים עיניו השמיימה ולהאמין בה', הפך בדור מסויים לעבודה זרה. ואף בימינו, עלינו להשתדל, שלא לחפש כל העת לתת ביטוי לה' דרך חפצים גשמיים. תשמישי הקדושה והמצווה הם מצוות לעבוד בהם את ה', ושם ה' נקרא עליהם, אך אל לאדם לייחס כוחות של קדושה והתגלות ה' לחפצים שונים ומשונים.

בדברה הראשונה, ה' מצווה אותנו על האמונה בא-ל אחד, אין סופי, ואחדותי. בדברה השנייה, ה' מלמד אותנו לבער את הפסלים המנסים להגשים אותו, כדי שנשאר מחוברים אליו באופן רוחני ואין סופי, ולא נייחס לו גוף ודמות הגוף.

וכאן חשוב לדייק, (מובא בספר 'כלים ביד כלינו'), לכאורה יכול היה ה' לצוות עלינו להאמין באחדותו ואין סופיותו, אך להתיר לנו ליצור אמצעים גשמיים שימחישו את המפגש איתו. כמובן, לא נאמין חלילה בכוחם של אותם פסלים, אך זה יסייע לנו לפגוש אותו מקרוב.

אלא, שמהדברה השנייה, האוסרת על כל אותם פסלים, אנו למדים שגם לכלי המעשי יש חשיבות גדולה. אם האדם היה יוצר פסלים, סופו שגם מחשבתו הייתה מושפעת מכך, וכך הוא היה מדמיין חלילה את ה'.

עניין זה מלמדנו, עד כמה חשוב שיהודי יזכך גם את כליו, ולא יגיד העיקר זה מחשבותי הרוחניות, אך אני יכול להשתמש בכלים שאינם שלמים. כלומר, אל יאמר האדם – אשמע מוזיקה פראית וכדומה, ובלבד שהמילים שלה הם מילים נקיות, והרי המוזיקה היא רק כלי. לא כך, כלי זה ישפיע בסוף גם על התוכן, ויסחוף חלילה את האדם למחוזות רחוקים.

וכן, אל יאמר האדם, העובדה שכל היום אני משתמש באמצעי המדיה החדשים, לא משפיעה עלי מבחינה רוחנית, אם אני מקפיד לראות רק תכנים רוחניים. זה לא כך. לכלים יש השפעה בסוף גם על האופן בו אנו תופסים את העולם, וממילא יש להם גם השפעה רוחנית, (טובה או רעה), ועל האדם להיות מודע לכך, ולפעול באופן מחושב וזהיר.

ויהי רצון שנפגוש תמיד את ה' באופן בהיר נקי ומדוייק!

העלאות אחרונות
תגיות