פרשת תרומה תשפ"א - מה גילו הצעירים השיכורים?
הרב נתנאל יוסיפון
ראש הגרעין החינוכי וישיבת "אורות נתניה"
מסופר בתלמוד (תרגום חופשי - סנהדרין לח.), שפעם ישבו יהודה וחזקיה, בניו של רבי חייא, בסעודה לפני רבי יהודה הנשיא, ולא דברו בכלל. אמר רבי יהודה הנשיא לאנשיו: תתנו הרבה יין לילדים, כדי שיאמרו משהו. כיוון שהתבסמו, פתחו ואמרו:
"אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל".
אמר להם (רבי יהודה, שהיה הנשיא ודבריהם היו מכוונים נגדו): "בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי"?
אמר לו רבי חייא: "רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין - יצא סוד". (וכידוע, יין וסוד, שניהם 70 בגימטריה).
במבט ראשון, סיפור זה תמוה מאוד מכמה בחינות. ראשית – האם ראוי לשתות יין כה רב בסעודה, עד שמתבסמים ומאבדים את השליטה על הדיבורים? ועוד – מדוע כה חשוב לרבי יהודה הנשיא, שהצעירים ידברו, וכי לא ראוי יותר שגדולי הדור, היושבים בסעודה, ידברו?
ועל הכל, קשה – התשובה של רבי חייא תמוהה מאוד, אם נכנס יין יצא סוד, הרי שמתברר שהסוד הגנוז בלב הילדים הוא שלדעתם בתי הנשיא וראש הגולה צריכים לכלות, ואם כך יש כאן בעיה גדולה עוד יותר?
ונראה לבאר, לעניות דעתי, שמדובר בסעודת פורים, שבה מצווה להרבות בשתיית יין עד דלא ידע. (וכעין שמצאנו שביאר מרן הרב קוק זיע"א את הגמרא פסחים צט. לגבי התנאים הקדושים, שאכלו סעודה שנמשכה מערב שבת לתוך שבת, וציטטו פסוק ממגילת אסתר, שהמדובר היה בסעודת פורים שחלה בערב שבת). ובסיפור זה מתגלה עומק חדש בביטוי המפורסם, נכנס יין יצא סוד, הנותן משמעות עמוקה למשתה היין בפורים.
תוספות במקום שולח אותנו להשוואה לדברים נוספים של רבי חייא (עירובין סה.) "כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד". ומבאר התוספות שהכוונה היא שבדרך כלל הסוד הוא דעת שבעים זקנים, (שהרי בגימטריה 70), ובדרך כלל היין מוציא את הסוד, אך מי שמצליח להתיישב בסודו, כלומר שגם בשכרותו הוא שומר על הסוד, הרי הסוד שהוא דעת השבעים זקנים נשאר אצלו וברשותו.
אם כן – עוד יותר תמוה, כי לפי דברי רבי חייא בעירובין, מי ששומר על הסוד גם בשכרותו הוא במעלה גבוהה יותר, ואם כך בניו שגילו את הסוד אין בהם דעת 70 זקנים?
אלא, שהתירוץ לכל השאלות נעוץ בגמרא הסמוכה שם בעירובין, "אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו...". ואפשר לבאר את דבריו, שמי שמספר ומדבר מתוך היין, הרי יש בו נקודה מדעת קונו. כי באמת, הסוד המתגלה אינו סודו של האדם, אלא הסוד של קונו. אפשר להצליח ולשמור בבטן גם מתוך שכרות את הסודות שלך, אך דווקא בסעודת פורים, כשאנו שותים לשם ה', הרי זורם בנו משהו מלמעלה, וה' שולח דרך השיכורים דיבורים שמביאים מסוד ה' ליראיו.
ובזה פייס רבי חייא את רבי יהודה הנשיא, שנכנס יין יצא סוד, כי באמת דברי הצעירים אינם הדברים של עצמם, כי אם הדברים ששם ה' בפיהם. ולכן היה חשוב לרבי יהודה הנשיא שדווקא הצעירים ידברו, כי הם דור העתיד, וודאי ישים ה' את סודות העתיד בפיהם.
ובמיוחד, בניו של רבי חייא, שעליהם אמר פעם אליהו הנביא לרבי יהודה הנשיא (בבא מציעא פה:), שאם יתפללו רבי חייא ובניו ביחד כשליחי ציבור, הרי שבכוחם להביא את המשיח והגאולה מיידית. (ומסתמא זכה בכך רבי חייא, בזכות שהיה מפיץ תורה בישראל, ומלמד את הילדים הקטנים תורה, כפי שמופיע שם בגמרא. ואף שמות בניו – יהודה וחזקיה, הם שמות אבי שבט המשיח ומי שהיה ראוי להיות משיח).
ואכן, הסוד שבקע מפי הצעירים היה, שלפני ביאת משיח, יהיה חבלי משיח, שבהם יהרסו בתי השלטון היהודי של זמן הגלות, אך מתוך זה יצמח ויבוא המשיח.
ולכן, חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, כי המילה 'דעת' בעברית משמעותה 'התקשרות', ובפורים עלינו לצאת מהידיעות שלנו, ולהתחבר לידיעות שזורמות אלינו מלמעלה.
ויהי רצון, שבפורים הזה, נזכה להתבסם לשם ה' באמת, ויגלה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים, קומו ועברו מאיילת השחר אל הגאולה השלמה המאירה ועולה!
Opmerkingen