• הרב נתנאל יוסיפון שליט"א

לדעת שאיננו יודעים!


הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי

וישיבת ההסדר

"אורות נתניה"



בשבוע האחרון, הסתלק מעימנו לשמי רום, שר התורה והיראה רבינו חיים קנייבסקי זצ"ל, שהיווה מופת מפליא להתמדה עצומה ובקיאות אדירה בתורה, כמלאך אלוקים עלי אדמות.

בפרשתנו מצאנו, "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", ומכאן הביא רש"י, "שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה".

והלא, כל צרה באה ללמד את האדם מוסר השכל, ללמוד ממנה מוסר ולהתקדם בזכותה, ואכן התורה מלמדת את עם ישראל שורה של דינים והלכות, כלקח מהסתלקות הצדיקים, נדב ואביהוא.

מי בא בסוד ה' לדעת מה המוסר שעלינו לקחת מהסתלקות הצדיק, אך יש כללים בסיסיים שלימדונו גדולי ישראל. בזמנו, כשנפטר החפץ חיים זי"ע, אמרו גדולי ישראל, שצריך להקפיד ולהתחזק במיוחד בהלכות לשון הרע, מפני שגדולי ישראל של הדור הם אלו שיושבים בבית דין של מעלה לדון את אנשי הדור, וכיוון שהחפץ חיים הקפיד במיוחד בהלכות לשון הרע, וודאי שישים דגש מיוחד על הלכות אלו.

כלומר, יש כאן אמירה רוחנית, כל צדיק מדגיש נקודות רוחניות מסויימות, וכשהוא מסתלק מהעולם, אותן נקודות חסרות ומוטל על כולנו להתחזק בנקודות אלו. ואף בפרשתנו מצאנו, שהתורה מדגישה ומצווה להתחזק באותם נקודות שהיוו את הסיבה לחטא נדב ואביהוא, כי יש קשר בין הצרה למשימות שבהם עלינו להתחזק.

דומה, שהנקודה שבלטה יותר מכל בדמותו של הרב חיים קנייבסקי זי"ע, הייתה התמדתו האדירה ושליטתו בכל מכמני התורה, גם בתחומים כמו התלמוד הירושלמי, שלא כולם עוסקים בהם, וודאי מוטל על כולנו להתחזק בכך. מתוך אותה התמדה עלו ובאו שאר מידותיו הנעלות.

נפנה אולי את המבט לנקודה קטנה שכלולה בגדלותו בתורה, ונחברה לפרשתנו. בהלוויה, סיפר בנו הרב שלמה קנייבסקי שליט"א על החברותא המיוחדת שהייתה לאביו זי"ע עם יבדל"א גיסו הרב יצחק זילברשטיין שליט"א.

הרב זילברשטיין היה מגיע בכל יום שישי להציע שאלות הלכתיות וספקות ייחודיים וסבוכים, שהסתפק בהם במהלך השבוע. שני גדולי עולם אלו היו דנים בדברים, ופעמים רבות היה הרב חיים קנייבסקי זצ"ל מביא מקור מפורש מספר שעוסק בנושא אחר לחלוטין. למשל, השאלה הייתה בנושא הקשור לשולחן ערוך אורח חיים, והרב היה פותח את שולחן ערוך חושן משפט, ומראה שאחד מנושאי הכלים שם עסק בדרך אגב בנושא המדובר וענה במפורש לשאלה הנידונה.

סיפור זה מלמד אותנו מוסר השכל גדול. כולנו חושבים את עצמנו ל'מבינים' גדולים בנושא תורני המוכר לנו. והנה, אנו מגלים שלנושאים התורניים, יש זוויות חדשות וכלל לא מוכרות, שגדולי עולם הכריעו בהם כבר בדורות קודמים, וגם תלמידי חכמים גדולים לא מכירים אותנו. (וכמה עלינו ללמוד גם מענוותנותו של הרב זילברשטיין שליט"א, שאף הוא מגדולי ישראל, ובא לדון בספקותיו עם גיסו הגדול).

למוסר השכל זה אפשר להביא ראיה מפרשת שמיני. התורה (ט, כב-כג) מספרת שלאחר שירד משה ואהרון מעשיית החטאת והעולה והשלמים, באו משה ואהרון אל אוהל מועד, ויצאו ויברכו את העם. התורה לא מספרת על המטרה שלשמה נכנסו משה ואהרון לאוהל מועד. רש"י בפירושו הראשון מביא שם בשם חז"ל, שמשה נכנס עם אהרון ללמדו על מעשה הקטורת.

השפתי חכמים מקשה על רש"י שתי קושיות –

א. הרי את הקטורת של שחר שחר היו מקטירים לפני הקרבת אברי הקורבנות, ואילו משה ואהרון נכנסו לאוהל מועד רק אחרי הקרבת הקרבנות?

ב. הרי בכל שבעת ימי המילואים עשה משה את כל עבודות המקדש, ולימד את אהרון, ולמה צריך כאן ללמד את אהרון על מעשה הקטורת?

מתרץ השפתי חכמים, בכל שבעת ימי המילואים נאסר על אהרון להיכנס להיכל, לכן יכול היה ללמוד רק את העבודות הנעשות על המזבח החיצון, אך את העבודות הנעשות בתוך ההיכל, כהקטרת הקטורת, יכול היה ללמוד רק ביום השמיני, עת הותר לו להיכנס פנימה. אך יש דין מיוחד שמופיע בגמרא מנחות (לאחת הדעות - נ.), שמזבח הזהב נחנך (לראשונה) דווקא בקטורת של בין הערביים, לפיכך בבוקר לא יכול היה אהרון להקטיר את הקטורת, לכן רק לאחר הקרבת קרבנות הבוקר, נכנס עימו משה ללמדו את מעשה הקטורת. הם לא הקטירו ממש, אלא רק תרגלו את ההקטרה.

נמצא שיש כאן חידוש מדהים. אהרון עדיין לא הקטיר קטורת, והמתין להקטיר בין הערביים, וחש שאין הוא יודע את המלאכה עד שמשה ילמד אותו. אך נדב ואביהוא כבר חשו שהם יודעים, והקדימו להקטיר לפני אביהם, ללא צורך בתרגול. אהרון לא הקטיר, והם כבר יודעים ומקטירים...

ומכאן לימוד חשוב לכולנו. פעמים רבות, דווקא אדם שלא מבין כלל בנושא, בטוח שהוא יודע ומבין, כי הוא אפילו לא מעלה בדעתו היכן יש שאלות ונקודות שלא נפתרו. לעומתו, מי שיודע, יודע גם כמה הוא לא יודע...

שנזכה ללמוד ולהבין, ואבינו אב הרחמן, ירחם עלינו ויתן בליבנו בינה להבין ולהשכיל את דברי התורה הקדושה!



העלאות אחרונות
תגיות