כיצד תיקן הרב אליהו את השעון?

הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי

וישיבת ההסדר

"אורות נתניה"

מספרים על 'החוזה מלובלין', שלעיתים כשהלך לישון על מיטה של אחרים, היה צועק שהוא מרגיש דקירות.

פעם אחת, שמע הרב הקדוש רבי יוסף מאוסטילה, שהחוזה מתעתד לנסוע דרך עירו, והחליט לבנות מיטה מיוחדת לחוזה, שתיעשה בקדושה וטהרה, והחוזה לא ירגיש דקירות. קרא לנגר ירא שמיים, וביקשו להכין מטה חדשה, לאחר שטבל במקווה ומתוך מחשבה טהורה. הנגר היה ירא שמיים גדול, והכין את המיטה מתוך שפלות והכנעה, ביודעו שאיש קדוש ישן עליה.

לאחר מספר ימים, הגיע החוזה, ורבי יוסף הזמינו לנוח על המיטה המיוחדת שהכין לו. והנה, מיד כששכב הרבי על המיטה, החל לצעוק בקול: 'הוי דקירות'!

רבי יוסף נבהל מאוד, והציע לרבי את מיטתו שלו. הרבי ישן עליה, וכשקם משנתו אמר לו: 'טוב מאוד! החייתני בכל האברים שלי!'

התפלא רבי יוסף על העניין, ושאל את החוזה – הרי איש ירא שמיים הכין את המיטה, ומדוע היא דקרה את הרבי?

ענה לו החוזה: 'חס וחלילה! המיטה כשרה מאוד, אלא שנודפת ממנה מרה – שחורה, מחמת שנעשתה בין המצרים, והנגר היה ירא שמיים, והיה מתעצב על חורבן בית המקדש בשעת עשייתה'. (סיפורי חסידים, מועדים, מס' 425).

בסיפור זה גנוז רעיון חשוב מתורת החסידות. יש קשר פנימי בין האומן לחפצים שהוא מייצר, ובכלל יש קשר בין האדם לחפציו. וכך מובא בשם הבעל שם טוב (בעש"ט על התורה, פרשת ויקהל אות ב): "כי זה הכלי הוא מעפר ויש לו התחברות על ידי אדם. ואמר, שהחומר הוא חומר פשוט, אך העיקר הוא הצורה, על דרך סוף מעשה במחשבה תחילה, לכן הכלי תקבל מחכמתו, דהיינו חיותו של האדם תקבל בחיות הכלי, ויש בהכלי שכל נאצל מהאומן, לכן יכולין להכיר בהעובדא דהכלי כל ההנהגה וטובו של האומן, כי ידוע שבהענף יש כח מהשורש".

ומסופר שם על הבעש"ט, "כשהיו מביאין לפניו כלי וספסל וכיוצא, היה אומר כל המחשבות בפרט, שהיה מחשב האומן בעת עשיית הכלי, כי כח הפועל בנפעל".

ובאמת מצאנו מקורות שיש קשר רוחני פנימי, לא רק בין האומן לכלים שהוא מייצר, אלא בין האדם לכל חפציו. מקור מרכזי לכך, אפשר למצוא בפרשת תזריע.

פרשתנו נחתמת בפרשיית נגעי בגדים. אדם שחטא בלשון הרע או בשאר החטאים, שחז"ל אמרו עליהם שהם גורמים לנגעים, בגדיו לוקים בנגע ירקרק או אדמדם. אדם כזה מקבל הזדמנויות נוספות, והבגד מוסגר או אף מכובס, אם האדם יעשה תשובה, הבגד ינצל, אך אם לא עשה תשובה והנגע חזר, הבגד ישרף.

וכאן ישאל השואל – אם האדם חטא, בגדיו למה לוקים?

אלא שיש קשר רוחני פנימי בין האדם לחפציו. יתר על כן, מצאנו בתחילת ספר מלכים, שבסוף ימיו של דוד המלך, כיסוהו בבגדים והבגדים לא חממוהו. ואמרו חז"ל, שזה קרה מפני שדוד ביזה את הבגדים בכך שכרת את כנף מעילו של שאול. ללמדנו על הקשר הרוחני הפנימי בין מעשיו של האדם לחפציו.

ואמנם, אנו לא מצויים במדרגות רוחניות כה נשגבות, עד שאנו מרגישים בקשר רוחני דק ונאצל זה. אך הדבר בא ללמדנו, שלעיתים סוג מסויים של בגדים וחפצים, משדר אווירה רוחנית ודינמיקה מסויימת. ולעיתים, אחרי המעשים נמשכים הלבבות, וכשאדם מתחבר לניגונים, שירים, בגדים וחפצים מסויימים, הוא גם נכנס לאווירה רוחנית מתאימה.

וכך מובא שם על הבעש"ט בשם ספר 'אור המאיר' "שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה, פעם אחת שמע לאדם רשע שניגן בכנור, והבין כל העבירות שעשה מיום הוולדו, ואם בניגון בכלי פירש עוונותיו, כל שכן כשמנגן בפה, מהניגון שהוא מזמר יכול המשכיל מזכי הראות לדעת מה שפעל ועשה מכל עוונותיו, כיון שמכניס כל מאמצי כוחו בניגון שמוציא מפיו".

ואסיים בסיפור ששמעתי על הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שפעם אמר בדרשה בבית הכנסת, שכל מאורע לא טוב שקורה לאדם, עליו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה. עברו כמה ימים מהדרשה, ושעונו של הרב התקלקל. ניגש הרב לשען שיתקן את שעונו.

אמר הרב לשען – והלא הרב אמר לנו, שעל מאורע לא טוב, צריך לשוב בתשובה ולתקן את הדבר. אם כן, הרב צריך לשוב בתשובה, והשעון יתוקן.

סב הרב לאחוריו, נכנס לאחד מבתי הכנסת שבסביבה, ושב בתשובה שלימה. והנה, הפלא ופלא, השעון שב לפעול!

ניגש הרב לשען וביקש לשלם לו על התיקון. סירב השען לקבל כסף, באומרו שלא תיקן מאומה, אך הרב אמר לו – 'תיקנת גם אותי וגם את השעון שלי!'

ובימים אלו, שאירעו לנו פה בארצנו הקדושה, מאורעות כה קשים, שנזכה להתעורר ולשוב בתשובה שלימה, ולזכות לתיקון שלם בגאולה שלימה שתבוא ברחמים גדולים!