• הרב נתנאל יוסיפון שליט"א

הגבר והאישה – מי המוביל בבית?

הרב נתנאל יוסיפון

ראש הגרעין החינוכי

וישיבת ההסדר

"אורות נתניה"

אישה אחת, ביתו של רבי שמואל מקאמינקא, היתה עקרה. פעם אחת הלכה לצדיק רבי רפאל מברשד, שיברך אותה בילדים. אמר לה הצדיק: "סגולה לבנים היא (להיות ב)שמחה".

סיפרה הבת את הדברים לאביה. אמר לה רבי שמואל: "דבר זה למד הצדיק מהתורה, מהנביאים ומהכתובים. מהתורה, שנאמר "ותצחק שרה", ואחר כך ילדה את יצחק. מהנביאים, שנאמר "רני עקרה". ומהכתובים, שנאמר "אם הבנים שמחה".

שאלה הבת: כיוון ששרה צחקה לשם סגולה, למה התרעם עליה הקדוש ברוך הוא?

השיב לה אביה: סגולה צריך לעשות רק כשהצדיק מבטיח, אבל כשהקדוש ברוך הוא בעצמו מבטיח, אין צורך בסגולות... (סיפורי חסידים, תורה, מס' 38).

תשובה זו נוגעת בקושיא גדולה, שמקשים המפרשים בפרשתנו. בתחילת הפרשה, ה' מבקר את שרה על שצחקה ולא האמינה להבטחה שיוולד לה בן מאברהם לעת זקנותם. והלא, בהמשך הפרשה מתברר ששרה היא נביאה, כפי שנאמר בפסוק (בראשית כא, יב) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", ומכאן למדו חז"ל (מגילה יד) שאברהם היה טפל לשרה בנביאות, ולכן עליו לשמוע לשרה, "שמע בקולה – בקול רוח הקודש שבה" (רש"י שם).

והתקשו המפרשים – הכיצד שרה אימנו, שנביאה גדולה הייתה, לא האמינה לדבר ה'?

כמה מהראשונים ענו, שאברהם אבינו ראה את האורחים, וזיהה שהם מלאכים, וממילא ידע שזו הבטחה ישירה מה'. אך שרה חשבה שהם אנשים, ואולי חשבה שזו ברכה של נביא בלבד, ולא הבטחה של מלאך, ולכן צחקה ולא האמינה. (יש שמבארים, ששרה הייתה באוהל ולא ראתה אותם, לכן לא זיהתה שהם מלאכים).

לפי זה, שרה צדקה שלא האמינה, כי לא הבינה שיש כאן הבטחה מוחלטת מה'. ובכל זאת, ה' דקדק עימה כחוט השערה, ודרש ממנה שתאמין בצורה מוחטת או שתאמר 'אמן' על ברכת הנביא.

ולפי דברי רבי שמואל מקאמינקא, חטאה מצטמק עוד יותר. היא האמינה לברכת הנביא, וצחקה ושמחה, כדי שברכת הנביא תתקיים ותזכה לילד, וה' דקדק עימה ואמר לה שכאן לא צריך אפילו לסגולה זו.

אולם, דומה שאפשר למצוא כאן עומק נוסף. התורה מלמדת כאן על חלוקת התפקידים הנכונה בין הגבר והאישה בבית, ומעניקה לנו עצת זהב לזוגיות, (ולכל היחסים הנכונים בין בני אדם).

הפרשה מתחילה בהכנסת אורחים, המביאים עימם בשורה חדשה לילד, ועליית מדרגה בביתם של אברהם ושרה. בשלב זה, אברהם הוא המוביל השמח והמאמין, ושרה היא הצועדת אחריו.

לעומת זאת, בהמשך הפרשה, בעת שיצחק כבר נולד, וישמעאל מכניס רוחות זרות לבית, דווקא שרה היא שמזהה ראשונה את הסכנה לחינוכו של יצחק "ותרא שרה את בן הגר המצרית... מצחק". ומיד, היא המובילה, בהסכמתו של ה', "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה...כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", היא הנביאה ואברהם טפל לה.

לכל אחד מבני הזוג יש תפקיד בהובלת הבית, והם משלימים זה את זה. אברהם, הגבר, הוא 'שר החוץ' ו'שר השינויים'. הוא קולט את האורחים, הבאים מבחוץ, ומעכל מיד את בשורת השינוי. אולם, שרה היא 'שרת הפנים', כשנדרשים להגן על החינוך הטהור של הבית והילד, היא שקולטת ראשונה את הסכנה.

תופעה מעט דומה יש גם לזוג נוסף בפרשה, לוט ואשתו. לוט מסוגל להתנתק מסדום ולברוח מהמקום, ואילו אשתו נדבקת למציאות הקודמת וממאנת לעזוב את ביתה, ובכך הופכת לנציב מלח.

יש כאן לימוד חשוב לחיי הזוגיות בפרט, ולימוד ליחסי בני אדם בכלל. בכל מערכת זוגית ומערכת יחסים, יש לכל אחד תפקיד ישוב שבו הוא המוביל, ואם ניתן לו את מקומו, הרי שהוא יתרום את חלקו ויקדם את המערכת. בזוגיות, פעמים רבות, תפקידו של הגבר להוביל את יחסי הבית כלפי חוץ, ותפקידה של האישה לטפח את פנים הבית.

העלאות אחרונות
תגיות